פסק-דין בתיק ת"א 38405-12-10

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.      לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 24,975.15 ש"ח. בהתאם להחלטה מיום 6.6.11 הורה כבוד השופט לבנוני על העברת הדיון לסדר דין רגיל לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. התביעה הוגשה במקור לבית משפט השלום בחיפה והועברה לבית המשפט בנצרת בהתאם להחלטת כבוד הנשיא גרוניס מיום 25.3.12 זאת בשל מינוי הנתבע לשפיטה במחוז חיפה.

2.      מכתב התביעה עולה, כי במועדים הרלוונטיים היה הנתבע עורך דין וכי ייצג את התובע בהליך פלילי שנוהל נגדו במסגרת ת.פ 385/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

3.      התובע טוען, כי במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו ניתנה החלטה לשחררו למעצר בית עם תנאים, לרבות הפקדת ערובה בנקאית בסך 20,000 ש"ח לקופת בית המשפט. לטענתו, הוא הפקיד את הסכום האמור ביום 12.12.03 ולאחר מכן שוחרר למעצר בית עד למתן גזר הדין ביום 14.4.04. עוד טען, כי ביום 3.11.04 הגיש הנתבע בקשה בשמו לשחרור הערבות וביום 4.11.04 ניתנה החלטה במסגרתה הורה בית המשפט על שחרור הכספים. התובע טוען, כי גזברות בית המשפט שחררה את הכספים לידי הנתבע וכי הנתבע לא העבירם לידיו על אף פניותיו לנתבע בנדון. לטענתו, בתגובה לפניה של בא כוחו מיום 13.10.10 השיב הנתבע במכתב מיום 9.11.10, כי הכספים הועברו למר וגב' דוד ושושנה  יהודה. התובע טוען, כי לא הורה לנתבע להעביר את הכספים לאף גורם מלבדו.

4.      בנסיבות אלו טוען התובע, כי הנתבע הפר את חובתו על פי דיני החוזים, חוק השומרים, חוק הנאמנות ו/או כל דין אחר. לטענתו, הנתבע חייב לו סך של 20,160.33 ש"ח מיום 4.11.04 וכי סכום זה משוערך נכון למועד הגשת התביעה הינו 24,975.15 ש"ח.

5.      לטענת הנתבע, דין התביעה נגדו להידחות. לטענתו, אין לו כל עניין כספי בנושא התובענה ומשרדו העביר את הכסף אשר הועבר לחשבון המשרד מקופת בית המשפט לפני למעלה משש שנים למי שזכאי לכסף. הנתבע טוען, כי משום מה בחר התובע להגיש את התביעה נגדו ולא נגד מי שהכסף מצוי בידיו. עוד טוען, כי הכסף הועבר לפני למעלה משש שנים וכי התביעה הוגשה בשיהוי.

6.      הנתבע טוען, כי התובע היה עצור בשנת 2003 בגין כתב אישום שהוגש נגדו וכי הוא מונה לייצג את התובע מטעם הסנגוריה הציבורית. עוד טוען, כי דודיו של התובע הפקידו סך של 20,000 ש"ח לצורך שחרורו של התובע והוא שהה בביתם בצפת במעצר בית במשך מספר חודשים. בהמשך, הוטל על התובע עונש מאסר בפועל ומשהחל בריצוי עונשו הושב הפיקדון מקופת בית המשפט לחשבון משרדו. הנתבע טוען, כי לאחר ארבעה ימים העביר משרדו את הסכום לדודיו של התובע אשר היו מי שהפקידו את הסכום.

7.      הנתבע טוען, כי פעל בתום לב והעביר את הכסף למי שהוא הבין וסבר שזכאי לו. הוא טוען, כי בשל השיהוי בו הוגשה התביעה אין בידו לזכור במדויק את כל הפרטים והשיחות אשר התקיימו וגרסתו מסתמכת בעיקר על מסמכים ונהלי עבודה.

8.      לטענת הנתבע, לאורך ניהול התיק שידרה המשפחה המורחבת אחדות ותמיכה מוחלטת בתובע ולא הייתה מחלוקת בין בני המשפחה בנוגע לבעלות בכסף ובאשר לשאלה למי יש להשיבו. הוא טוען, כי לא הייתה מחלוקת שהתובע הינו חסר כל המתקיים בדוחק מהבטחת הכנסה ונתמך על ידי אמו. כמו כן, לא הייתה מחלוקת, כי דודיו של התובע הפקידו בפועל את הסכום שעה שהתובע היה עצור. הנתבע טוען, כי כאשר התובע עדיין היה משוחרר הוא התבקש להגיש בקשה להקדמת ריצוי מאסרו של התובע ולהשיב את הכסף לדודיו של התובע. לטענתו, בשלב האמור התובע היה משוחרר ועל כן ברי, כי הבקשה להקדמת המאסר הייתה על דעתו ולבקשת התובע.

9.      הנתבע טוען, כי לאחר שהתובע התייצב לריצוי מאסרו הוגשה בקשה להשבת הערבות לדודיו ולאחר שלא ניתנה החלטה הוגשה בקשה נוספת במסגרתה נטען, כי לא ניתנה החלטה בבקשה הקודמת ובית המשפט התבקש להורות על השבת הפיקדון ובית המשפט הורה לעשות כן.

10.  הנתבע טוען, כי מיד עם קבלת הפיקדון הוא העבירו למפקיד-הגב' שושנה יהודה. לטענתו, זה היה ברור מאליו מבחינתו שיש להשיב את הכסף לדודים שכן לאורך כל הדרך המשפחה הציגה בפניו מצג לפיו הכסף שייך לדודיו של התובע וכי לתובע אין רכוש. הוא טוען, כי התובע מעולם לא טען אחרת ולא טען שהכסף שייך לו או שהוא הפקיד אותו. לטענת הנתבע, התובע לא הפקיד דבר, אלא דודיו הם אלו שהפקידו את הסכום ולמיטב ידיעתו באמצעו שיק בנקאי המשוך מסניף חשבון הבנק שלהם. לאור האמור, העברת הכסף לדודיו של התובע הייתה המעשה הנכון והמתבקש מבחינתו בשל הרושם שיצרה משפחתו המורחבת של התובע באשר לבעלות על הכסף ובשל ההוראות שהוא קיבל מהמשפחה.

11.  הנתבע מוסיף וטוען, כי התובע נמנע מלדרוש את הכסף מדודיו עד היום, ככל הנראה משום שהוא יודע שאינו זכאי לו, ותחת זאת בחר לתבוע אותו בחלוף שנים רבות. לטענתו, התנהגות התובע מלמדת על העדר עילת תביעה נגד בעל הדין הנכון- דודיו. לטענתו, התובע יודע שמשרדו של הנתבע אינו מחזיק בכסף וכי העבירו לדודים לפני שנים וככל שלטענתו הדודים קיבלו כסף שלא הגיע להם הרי שלא ברור מדוע אינו דורש מהם את הכסף.

12.  הנתבע מוסיף וטוען, כי אין ממש בטענת התובע לפיה הוא פנה אליו פעמים רבות בבקשה שימסור לו את הכסף ולטענתו התובע פנה אליו פעם אחת בלבד בשנת 2004 לאחר שהכסף הועבר כבר לדודיו של התובע. מאז, ובמשך למעלה משש שנים, התובע לא פנה אליו בנדון.

13.  הנתבע טוען, כי הוא לא הפר דין כלשהו שעה שהעביר את הכסף לדודיו של התובע שכן הם היו זכאים לכסף מאחר והיו בעליו ומפקידיו וכן זו הייתה הוראתו של התובע והדבר נעשה בידיעתו. לבסוף טען הנתבע, כי פעל בתום לב כפי שסבר, כי עליו לפעול ביחס לכספים המצויים בידו וכי אם שגה הרי שלא נגרם לתובע נזק והוא זכאי לדרוש את הכספים מדודיו. לטענתו, ככל שהתובע אינו זכאי לקבל את הכסף מדודיו הרי שלא ייתכן שיהיה זכאי לקבל את הכסף ממנו שכן יהיה בכך משום עשיית עושר ולא במשפט.

14.  הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד דודיו של התובע ובמסגרתה טען, כי ככל שייקבע, כי העברת הסכום לידיהם הייתה בשוגג וכי היה צריך להעביר את הכסף לתובע הרי שהסכום מוחזק בידיהם שלא כדין ויהיה עליהם להעביר את הסכום ופירותיו לתובע או לשפות את הנתבע.

15.  הצדדים השלישיים טענו, כי הם פעלו בהתאם לבקשת אמו של התובע וסייעו לתובע ובין היתר היו ערבים לו ופיקחו עליו בביתם בחלופת המעצר שנקבעה לו. הם טוענים, כי הם הפקידו סך של 20,000 ש"ח וכי הכסף הוחזר להם על ידי בית המשפט באמצעות הנתבע. הצדדים השלישיים טוענים שהתובע לא שילם מכיסו את סכום הערבות. עוד טוענים הצדדים השלישיים, כי הכסף אשר הוחזר להם הועבר כמות שהוא לחשבון אמו המנוחה של התובע.

16.  ביום 1.12.11 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט לבנוני מבית משפט השלום בחיפה לפיו נדחתה התביעה על הסף בשל העדר עילה. בהמשך, מונה הנתבע לשופט מכהן במחוז חיפה ועל כן הועברה התובענה לבית המשפט בנצרת בהתאם להחלטת כבוד הנשיא גרוניס. ערעור על פסק דינו של כבוד השופט לבנוני נידון בבית המשפט המחוזי בנצרת וסגן הנשיא אברהם נעתר לערעור בהתאם להחלטה אשר ניתנה ביום 18.6.12 במסגרת ע"א 1214-02-12 והתיק עבר להתברר לפני.

הראיות

17.  התובע, הנתבע והצדדים השלישיים הגישו תצהירי עדות ראשית. המצהירים, מלבד הצד השלישי מס' 2, נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הגישו הצדדים ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.